mobile-logo

תכנון הקונסטרוקציה

הרוח הנושבת על המבנה ודרכו יוצרת לחצים חיצוניים ופנימיים על הקירוי. לתכנון הקירוי והקונסטרוקציה התומכת חשוב לנו לדעת את נתוני העומס הכללי (השקול) הפועל על הקירוי.
באמצעות שינויים בקונסטרוקציה התומכת או שינויים בממדי הלוח או שינויים בשניהם יהיה בידנו להתאים לכל מבנה את הרצוי לו.

כדי לעמוד בתנאי עומס רוח כללי "חיובי" (לחיצת הקירוי כלפי פנים המבנה), באפשרותנו לשנות את המרחק בין האגדים או בין המרישים מבלי לשנות את נתוני הלוחות המקרים. אך באפשרותנו, גם להתגבר על הבעיה ע"י שינוי מבנה (חתך) הלוח עוביו, או רוחבו, מבלי לשנות את הקונסט' התומכת ישירות בקירוי. כמובן ששינוי הן הקונסט' והן בנתוני הלוח פתוח גם הוא.
כנגד עמידה בעומס רוח כללי "שלילי" (משיכת הקירוי כלפי חוץ המבנה), לא יעזרו שינויים בקונסטרוקציה אלה רק שינויים בנתוני הלוח המיועד לקירוי.
ישראל אינה משופעת בשלג, למעט צפון רמת הגולן והחרמון, ירושלים וסביבתה בהם יורד שלג כמעט כל שנה וכן הגליל העליון, צפת, נצרת, מצפה רמון ואזורים הררים אחרים בהם השלג נדיר יותר.
גם גובה השלג הנערם ומשך הזמן עד הפשרתו אינם חמורים כל כך ברוב הארץ למעט החרמון, ולכן יש נטייה שלא להתייחס לעומסי השלג ברצינות.
השלג מצטבר על הגג בשכבה אחידה פחות או יותר בעובייה (שלב ההצטברות). לעת הפשרה הוא נוטה לגלוש כגושים לעבר המרזבים דבר היוצר עומס רב על קצה הלוחות (שלב ההפשרה). שלג בגובה 10 ס"מ מוסיף 12.5 ק"ג למ"ר על עומס הרוח בשלב ההצטברות אך יוצר עומס של 125 ק"ג למ"ר, על המרזב בקירוי באורך 10 מ' בעת הפשרתו.
כדי לעמוד בעומס השלג בשלב ההצטברות נפעיל את אותם שיקולים בהם נקטנו בטיפול בעומס רוח "חיובי".
כדי לעמוד בעומסי ההפשרה, עלינו להתאים את המרחק בין המרישים הקרובים למרזבים, כך שיוכלו לשאת את כל משקל השלג שהצטבר על הגג.
העומס הכללי על הלוח, הוא צרוף, של עומס הרוח ועומס השלג החזוי באתר.

קביעת המרחקים בין מרישים תחת עומס שלג מפשיר